לאחרונה ייצגתי בתביעת לשון הרע שני נתבעים, חברים בארגון ממוני בטיחות ארצי. לקוחותיי נתבעו על שימוש בביטוי "נתן עדות שקר" נגד אחד מחברי הארגון, במסגרת מכתב שהעבירו במייל ובקבוצת ווטס אפ של ממוני הבטיחות.
לאחר הגשת הראיות נקבע קדם משפט, במסגרתו הציע בית המשפט לצדדים לסיים את הסכסוך בפסק דין לפי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט. בהתאם להצעה יידרשו לקוחותיי לשלם פיצוי לפי שיקול דעת בית המשפט. למי שלא מכיר- פסק דין כזה, לפי ס' 79 א לחוק בתי המשפט, אינו מנומק ולא ניתן למעשה לערער עליו.
הלקוחות קיבלו את המלצתי ודחינו בנימוס את הצעת בית המשפט הנכבד. הסברתי להם שבהתחשב בביטוי בו עשו שימוש – "שקרן" או "נותן עדות שקר" ובנסיבות העניין – תקופת בחירות בארגון, פסיקת בתי המשפט נוטה לטובתם. לכן, חבל להתפשר ולשלם לתובע פיצוי שלא מגיע לו.
כעבור זמן מה התקבל פסק הדין- התביעה נדחתה.
בית המשפט קיבל את טענותיי וקבע ששימוש בביטוי "נתן עדות שקר" בתקופת בחירות, אינו עולה כדי לשון הרע. התובע חויב בהוצאות של 12,000 ₪ לטובת הנתבעים.
